פסק-דין בתיק בג"ץ 1799/13

השופט ח' מלצר:

1.             לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיב לנמק:

(א)           מדוע לא יתיר את יציאתו של העותר 1 מהגדה המערבית לירדן, דרך גשר אלנבי, על מנת שיוכל להשלים את לימודי הדוקטורט שלו בווטרינריה בסוריה.

(ב)           מדוע לא יודיע מהו התאריך המדוייק שבו עתיד לפוג תוקפו של האיסור על יציאתו של העותר 1 מן הארץ.

(ג)            מדוע לא ינמק את סירובו להתיר את יציאת העותר 1 מהארץ, לרבות הצגת אופי הראיות עליהן הוא נשען בהחלטתו.

2.             בתאריך 0.4.04.2013 קיימנו דיון בעתירה, וזאת לאחר שהמשיב הגיש את תגובתו לה. עמדת המשיב, כפי שעלתה מתגובתו ומדברי בא-כחו בדיון, היתה כי דין העתירה להידחות, משום שלא נפל כל פגם בהחלטת המשיב למנוע את יציאת העותר 1 לחו"ל. המשיב נימק את עמדתו זו בכך שההחלטה, מושא העתירה, מבוססת על מידע מודיעיני סודי המצוי בידי גורמי הביטחון (שהוצג לנו בהסכמת בא-כוח העותרים), אשר מכוחו טען המשיב כי:

"העותר הינו פעיל בארגון חמאס וחשוד כמי שפועל מטעם גורמי חמאס מחוץ לאזור, ויציאתו לחו"ל עלולה לסכן את בטחון האזור".

3.             בהחלטתנו מתאריך 04.04.2013 לאחר עיון בחומר הסודי, הורינו לעותרים להודיענו אם קיימת דרך כלשהי שבה יוכל העותר 1 לעמוד בדרישות האוניברסיטה - מבלי לצאת מן הארץ. העותרים השיבו, בהודעתם מתאריך 25.04.2013, כי לאחר שהדבר נבדק עם רשויות האוניברסיטה התברר כי אין כל דרך אחרת שבה יוכל העותר 1 לעמוד בדרישות האוניברסיטה, מלבד הגעה פיזית לשם.

           נוכח הודעה זו - המשיב לא שינה עמדתו ואנו נדרשים להכריע בעתירה. להלן נביא הנתונים הרלבנטיים לעניין.

4.             העותר 1 - תושב נפת יריחו בן כ-36, נשוי ואב לילדים - הינו סטודנט לתואר שלישי בווטרינריה באוניברסיטת "אלבעת" שבסוריה (להלן: האוניברסיטה). על פי האמור בעתירה, כתנאי לסיום לימודיו, היה על העותר להגיש את עבודת הדוקטורט שלו לרשויות האוניברסיטה - עד לתאריך 15.05.2013. הדרך היחידה שעמדה בפני העותר להגשת העבודה היתה, על פי טענתו, על דרך של הגעתו הפיזית לאוניברסיטה, המצויה כאמור בסוריה. עוד עולה מהעתירה כי ככל שלא יעמוד העותר במועד הנקוב להגשת העבודה - הוא ייפסל מהמשך הלימודים, כך שאם ירצה לשוב ולהשלים את לימודיו - ייאלץ לשלם לאוניברסיטה סך 4,300 דולרים בגין כל שנת איחור (זה המקום להעיר כי באי-כח העותרים הוסיפו לשמו של העותר 1, בכותרת לעתירה, את התואר: ד"ר וציון זה לא קיבל הסבר).

5.             לצורך השלמת התמונה נוסיף עוד:

(א)           בין השנים 2011-1994 יצא העותר לחו"ל כ-24 פעמים, כאשר יציאתו האחרונה היתה בתאריך 15.09.2009 וכניסתו האחרונה לשטחי האזור היתה בתאריך 16.05.2011. משנת 2011, נמנעה יציאתו של העותר לחו"ל עקב מניעה ביטחונית שהתעוררה בעניינו.

(ב)           בתאריך 02.11.2011, במסגרת נסיון של העותר לצאת לחו"ל - הוא תוחקר על ידי גורמי הביטחון בגשר אלנבי, ויציאתו נמנעה. יצויין בהקשר זה, כי באותו תאריך הוגשה מטעמו של העותר לבית משפט זה עתירה דומה לזו המונחת לפנינו כעת, גם היא בגין סירוב המשיב לאפשר את יציאתו של העותר מהארץ. אותה עתירה נמחקה בסופו של דבר על ידי העותר, לא לפני שנמסרה תגובת המשיב ביחס אליה, ובגדרה נטען כי קיימת מניעה ביטחונית (המבוססת על חומר מודיעיני חסוי), לאפשר את יציאת העותר לחו"ל.

(ג)            בתאריך 07.10.2012 ביקש העותר שוב לצאת לירדן דרך מעבר גשר אלנבי. גם נסיון זה סוכל על ידי נציגי המשיב - נוכח מניעה ביטחונית. העותר הגיש, בו במקום, השגה נגד ההחלטה למנוע את יציאתו לחו"ל. בנוגע להשגה הנ"ל - נחלקות הגרסאות בין העותרים למשיב. לטענת העותרים, בניגוד לנהלי המשיב, העותר 1 לא מילא בעצמו את ההשגה, אלא נציגי המשיב הם שעשו כן במקומו ואף לא נמסר לעותר 1 העתק ממסמך ההשגה. המשיב מציין, מנגד, בתגובתו כי בדיקה שערך עם הגורמים הרלבנטיים מעלה שהעתק של ההשגה הועבר לעותר 1 ומבהיר כי נציגי המשיב בגשר אלנבי רק מסייעים במילוי טופס ההשגה על-פי בקשת התושבים, כפי שקרה גם במקרה דנן. לטענת העותרים, משלא קיבל העותר 1 תשובה על ההשגה - הוא ניגש למנהלת התיאום והקישור (להלן: מת"ק) יריחו פעמיים, שבהן נאמר לו שטרם התקבלה תשובה להשגתו, ורק בפעם השלישית התבשר בעל-פה כי ההשגה נדחתה. עוד טוענים העותרים כי רק לאחר שהעותר 1 התעקש, בשיחה טלפונית, לקבל את התשובה להשגתו בכתב - נמסר לו טופס הטיפול בבקשה שעליו הוטבעה בחותמת המילה "מסורב".

           גרסתו של המשיב להשתלשלות העניינים בנוגע לטיפול בהשגה שונה. לטענת המשיב, ההשגה הועברה לבחינת גורמי הביטחון רק בתאריך 22.11.2012, וזאת, לטענת המשיב, נוכח תקלה במת"ק. גורמי הביטחון בחנו את השגתו של העותר וביום 01.01.2013 העבירו את עמדתם השלילית ביחס להשגה, בצירוף פרפרזה, שלפיה: "ידוע כי הינך פעיל חמא"ס וכי הינך חשוד כמי שפועל מטעם גורמי חמא"ס מחוץ לשטח".

           בעקבות עמדה זו של גורמי הביטחון נדחתה השגתו של העותר, ודבר הדחייה (לרבות הפרפרזה) נמסר לעותר 1, לגרסת המשיב, בשיחה טלפונית. עוד צויין כי הודעה בדבר דחיית ההשגה נשלחה למספר פקסימליה שסיפק העותר 1 - ואולם להודעת הפקסימיליה לא צורפה הפרפרזה, וזאת, לטענת המשיב, עקב טעות.

           משסיימנו את תאור הדברים - נלבן בקצרה את הסוגיות המשפטיות שעלו בעתירה ובדיון.

דיון והכרעה

6.             הטענות הרבות שהעלו העותרים, המכוונות באופן כללי כלפי עצם סמכותו של המשיב למנוע את יציאתם של תושבי האזור מהאזור ולגבי אופן הפעלת הסמכות הנ"ל -נטענו פעמים רבות בעבר (בין היתר על-ידי העותרת 2) - ונדחו (ראו למשל: בג"ץ 6860/11 דרויש נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית (09.10.2011); בג"ץ 6852/111 אלחאפז נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית (09.10.2011); בג"ץ 1520/09 ג'ברין נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (10.03.2009); ראו עם זאת, בהקשר מעט שונה: בג"ץ 2390/10 עלא חליחל נ' שר הפנים (23.05.2010)).